חזון

כשאיראן תשוחרר, השותפויות האלה יתאפשרו שוב

השותפות הזו אינה פנטזיה. יש לה היסטוריה — ושני העמים כבר בנו אותה יחד.

לפני 1979 נפט איראני הניע את ישראל ומהנדסים ישראלים עבדו בשדות איראן. התיעוד הזה הוא הקרקע שעליה ניצב העמוד — וממנו הוא משרטט את השותפויות שיכולות לשוב כשאיראן תשוחרר.

תקדים, לא פנטזיה

שלושה פרקים מתועדים של שיתוף פעולה איראני-ישראלי אמיתי.

1968–1979

הצינור שהיה בבעלותן המשותפת

בשנת 1968 רשמו טהראן וירושלים את חברת צינור הנפט אילת–אשקלון כמיזם משותף חצי-חצי. נפט גולמי איראני זרם דרך שטח ישראל לאירופה — איראן לא הייתה לקוחה אלא בעלים שותפה, עם סעיף בוררות משותף שבו מונו שופטים מבתי המשפט העליונים של שתי המדינות. איראן פעלה בעצמאות מלאה: בונה ושותפה, לא מקבלת סיוע.

מקור: Foreign Policy, 4 בספטמבר 2020
1953–1979

הנפט שהניע את ישראל

לפני המהפכה סיפקה איראן חלק גדול — ובחלק מהשנים כמעט את כל — הנפט של ישראל. ארכיון המדינה של ישראל חשף מאז יותר מ-10,000 עמודים המתעדים את הסחר, מ-1953 ועד 1979. האנרגיה שהניעה מדינה שלמה הגיעה מבארות איראניות; בתמורה פעלו מאות חברות ישראליות בתוך איראן.

מקור: The Times of Israel — "Iran and Israel: From allies to arch foes"
מ-1965 ואילך

ידע מים שחצה את הגבול

נתפים, שנוסדה ב-1965 בקיבוץ חצרים שבנגב, הפכה את הטפטפת של שמחה בלאס להשקיה בטפטוף מודרנית. בשנות פהלווי עבדו אגרונומים ישראלים בשדות איראן באשרות מסחריות; לאחר רעידת האדמה בקזווין ב-1962 סייעו בתכנון מחדש של כפרים שלמים ואדמותיהם. הידע שדרוש היום כדי להחיות את אגם אורמיה נחלק פעם שדה אחר שדה.

מקור: The Times of Israel — "What Israeli drips did for the world"

הגשר האנושי אמיתי

מוערך שבין 200,000 ל-250,000 ישראלים מוצאם באיראן — קהילה חיה שמעולם לא הפסיקה לדבר פרסית, לבשל אוכל פרסי ולזכור ערים איראניות. הם אינם נתון על שקף; הם הסיבה שלשותפות הזו תמיד היה פרצוף אנושי.

מקור: Wikipedia — "Iranian Jews in Israel"

מה שיתאפשר שוב

ההזדמנויות שאיראן חופשית ושכנתה יוכלו לרדוף אחריהן, בנויות מן החוזקות האמיתיות של כל צד בהווה.

החייאת המים של איראן

שיטות ההתפלה וההשקיה בטפטוף ששני העמים סייעו לחלוץ הן בדיוק מה שאיראן המתייבשת זקוקה לו — מאגם אורמיה ועד הזאיינדה-רוד. התקדים לשיתוף הידע הזה כבר קיים; רק הפוליטיקה צריכה להשתנות.

מטעים ושולחנות

איראן היא היצרנית הגדולה בעולם של זעפרן ומהמובילות בגידול פיסטוקים; ישראל מייצאת אגרו-טק מתקדם ומערכות חממה. חוזקות משלימות שנפגשו פעם בשדות איראן יכולות להיפגש שוב על שולחנות שני העמים.

מהנדסים שכבר חולקים שפה

מהנדסים איראנים וישראלים מדברים את אותה שפה טכנית — ולעיתים קרובות את הפרסית עצמה. הכישרון של איראן חופשית וכלכלת החדשנות של שכנתה מתאימים באופן טבעי; הגשר האנושי כבר כאן.

מהנפט ועד כל מה שאחריו

הצינור הוכיח ששתי הכלכלות הללו יכולות להתחבר בקנה מידה לאומי. איראן חופשית, בבנותה מחדש את האנרגיה, הבריאות והתעשייה שלה, תוכל למצוא שוב שותף מוכן ומוכשר בשכנות.

הדדיות, לא הצלה

כורש הגדול שחרר את יהודי בבל בשנת 538 לפנה"ס — איראן הייתה המשחררת הראשונה. ברית כורש אינה מציגה את ישראל כמושיעה ואת איראן כחולה. היא משלימה חוב הדדי בן 2,500 שנה בין שני עמים שבנו יחד דברים, שוב ושוב.

קראו את ההיסטוריה האמיתית

חקרו את התיעוד שעליו נבנות האפשרויות הללו — ועקבו אחר העבודה בעוד ברית כורש מתגבשת.